יש חגים שהזיכרונות שלי מהם קשורים בעיקר לאוכל, יש כאלה שקשורים לטיולים משפחתיים, אבל כשאני חושבת על סוכות של הילדות שלי, הדבר הראשון שעולה לי לראש הוא דווקא הקישוטים.
"אני ממש זוכרת אותנו צופות ב'פרפר נחמד' האלמותית, רואות את עפרה חזה מכינה קישוטים לסוכה ומיד אחר כך רוצות להכין בעצמנו. אמא שלי ז"ל הייתה מתיישבת איתנו, ויחד היינו גוזרות, מדביקות, משחילות ותולות. מעיתונים ישנים של "לאשה" ו"מעריב לנוער" היינו מכינות שרשראות נייר, מוסיפות קרפים בשלל צבעים ומאלתרות קישוטים מכל מה שהיה בבית. שום דבר לא היה מושלם, בטח לא כמו הקישוטים המעוצבים שאפשר לקנות היום, אבל מבחינתי הם היו הדבר הכי יפה בעולם
הרבה יותר מקישוט
כשאני מסתכלת על זה היום, אני מבינה שהקישוטים עצמם היו רק חלק קטן מהעניין. מה שאני באמת זוכרת הוא את הזמן המשותף. את הישיבה סביב השולחן, את ההתלבטות איזה צבע יבוא אחרי איזה צבע, את ערימות גזרי הנייר ואת ההתרגשות כשהגיע הזמן לקחת את כל מה שהכנו ולתלות בסוכה יחד עם אבא.
היה בזה סיפוק עצום: להיכנס לסוכה ולהסתכל על משהו שאנחנו יצרנו במו ידינו.
בגלל זה חשוב לי להעביר את החוויה הזאת גם לילדים שלי. יש לי שני בנים שיצירה היא לא בדיוק הפעילות הראשונה שהם יבקשו לעשות בזמנם הפנוי, אבל מבחינתי זה דווקא האתגר - למצוא את הדרך לחבר אותם לזה בלי להפוך את העניין ל"מטלה לחג"
מתחילים דווקא ממה שיש בבית
אחד הדברים היפים בקישוטי סוכה הוא שבאמת לא צריך להוציא עליהם הרבה כסף. להפך, לפעמים דווקא הדברים הכי פשוטים יוצאים הכי מקסימים. אפשר לחזור לשרשראות הנייר הקלאסיות, לגזור רצועות ממגזינים ישנים, בריסטולים או ניירות צבעוניים וליצור שרשרת ענקית שמקיפה את כל הסוכה. גם ניירות קרפ הם מבחינתי נוסטלגיה סוכות טהורה. אפשר ליצור מהם שרשראות, פרחים, פונפונים או פשוט לחבר כמה צבעים ולתת להם להשתלשל מהסכך. מי שרוצה לקחת את רעיון המִחזור עוד צעד קדימה יכול להשתמש בגלילי נייר, קרטונים, אריזות ישנות ואפילו פקקים ולתת לילדים להמציא מהם קישוטים בעצמם
איך גורמים גם לילדים שפחות אוהבים יצירה להשתתף?
פה למדתי שצריך קצת לשחרר את התמונה שיש לנו בראש לגבי "פעילות יצירה". לא כל ילד רוצה לשבת שעה עם מספריים ודבק, וזה בסדר. אפשר לתת להם משימות שמתאימות יותר לאופי שלהם. ילד שאוהב כדורגל כמו הקטן שלי, יכול להכין שרשרת בצבעים של הקבוצה שלו. קניתי לו כל מיני אלמנטים בלבן ואדום (יאללה הפועל), ופתאום הילד שפחות מתחבר ליצירה ניגש למשימה בהתלהבות רבה. לעומת זאת, מי שאוהב מחשבים יכול לעצב במחשב שלטים מצחיקים לסוכה ולהדפיס אותם. אפשר לתת לילדים לצלם תמונות משפחתיות, לבחור את התמונות שהם הכי אוהבים ולהכין מהן שרשרת תמונות. אפילו המשימה של בחירת המיקום לכל קישוט והאחריות על התלייה יכולה לגרום להם להרגיש שהסוכה היא גם קצת שלהם.
סוכה שמספרת את הסיפור של המשפחה
רעיון שאני מאוד אוהבת הוא להפוך את הקישוטים לאישיים. במקום שכל הסוכה תהיה מלאה רק בקישוטים גנריים, אפשר ליצור קיר קטן של המשפחה. להדפיס תמונות מטיולים ומהשנה האחרונה, לכתוב לידן משפטים מצחיקים שהפכו אצלכם לקאלט, או לבקש מכל אחד מבני המשפחה לכתוב על פתק משהו טוב שקרה לו השנה. אפשר גם להכין "שרשרת משאלות" שבה כל אחד כותב משהו שהוא מאחל לעצמו או למשפחה לשנה הקרובה. פתאום הקישוט הוא כבר לא רק משהו יפה שתלוי על הקיר, אלא מזכרת שאולי תרצו אפילו לשמור לחג סוכות הבא
קצת אור עושה פלאים
ואחרי כל עבודות היד, יש קישוט אחד שמבחינתי עושה את השינוי הכי גדול במינימום מאמץ: תאורה. שרשרת נורות קטנות וחמות יכולה להפוך אפילו סוכה פשוטה למקום שפשוט מתחשק לשבת בו. אפשר לשלב אותה סביב הכניסה, לאורך הדפנות או בין הקישוטים שהילדים הכינו.
אני אוהבת במיוחד את השילוב בין התאורה היפה לבין הקישוטים הביתיים. דווקא החיבור בין משהו קצת מעוצב לבין שרשרת נייר עקומה שהילד הכין בעצמו הופך את הסוכה להרבה יותר אמיתית ומשפחתית
בסוף, דווקא את השרשרת העקומה זוכרים
היום אפשר להיכנס לחנות ולקנות בתוך כמה דקות סוכה שלמה ומעוצבת לתפארת. יש קישוטים מדהימים, תאורה יפה ושלל פתרונות שיכולים לשדרג אותה, ובהחלט אפשר וכדאי לשלב גם אותם. אבל מבחינתי, כדאי להשאיר לפחות חלק אחד בסוכה לילדים וליצירה המשפחתית.
כי עשרות שנים אחרי, אני לא באמת זוכרת איך נראתה הסוכה שלנו בכל שנה. אני כן זוכרת את אמא שלי האהובה שלי יושבת איתנו ומכינה קישוטים, את הקרפים הצבעוניים, את העיתונים שגזרנו ואת ההתרגשות לראות בסוף את התוצרת שלנו תלויה מול העיניים. ואם בעוד עשרים או שלושים שנה הילדים שלי יסתכלו על סוכה וייזכרו אפילו לרגע בשרשרת קצת עקומה שהכנו פעם יחד – מבחינתי, עשיתי את שלי